האם We Work היא הסנונית הראשונה?

ביטול ההנפקה של We מסמן את הסדקים הראשונים בבועת חברות החלום. באחד העיתונים נכתב ש"השווקים מתחילים להירתע מחברות עם מודל עסקי לא מוכח". עד עכשיו לא הייתה בעיה לתעשיית ה-VC ושוק ההון לספוג חברות בשווי דמיוני, ללא מודל עסקי מוכח וללא רווחים.

קרן ויז'ן של סופטבנק, המנוהלת ע"י מסיושי סאן, והמייסד של We, אדם נוימן, הם הנפגעים המרכזיים מביטול ההנפקה. נוימן וקרן ויז'ן התקשו להעביר את החלום של We לציבור במחיר גבוה. לכן, אדם נוימן נאלץ לאבד את מקומו כמנכ"ל החברה, וסופטבנק תתקשה לגייס את קרן ויז'ן 2, שתוכננה להיות מעל ל-100 מיליארד דולר.

חברות החלום בנויות על המודל של מציאת משקיעים גדולים, המאמינים בחלום ומוכנים לממן אותו בהמון כסף בשלב הראשוני. לאחר מכן, החברה אמורה לצמוח בקצב מסחרר תוך גידול בהפסדים. ככל שצומחים יותר, כך ההפסד גדל יותר וזה מצוין - כי כל מה שחשוב למשקיעים זה להראות לעולם צמיחה ולהגדיל נתח שוק. השלב המרכזי, בו נוגעים בכסף הגדול, הוא הנפקת החברה (IPO) - מוכרים את החלום להרבה מאוד אנשים, דרך שוק ההון. בשלב המרכזי, המשקיעים הגדולים גוזרים רווח מדהים בעבור הגאונות שלהם בזיהוי החברה המצליחה. לאחר הצלחת ההנפקה, מגייסים קרן חדשה גדולה יותר וחוזרים לשלב הראשון.

אני פחות מעריך את המודל של מכירת חברות מפסידות, ללא מודל עסקי מוכח לציבור. לפעמים זה עובד והחברה הופכת להיות רווחית, אבל פעמים רבות, השווי מנותק מהמציאות. לעומת זאת, את הדרך של קרן פימי אני מאוד מעריך.

נחזור ל-We, החברה זקוקה למזומנים ותצטרך למצוא דרך לגייס הון או חוב בטווח הקרוב. כבר כעת, אנו שומעים על עצירה של פרויקטים להתרחבות. לדעתי, אנו רק בתחילת הדרך אם לא ימצא גורם מממן. אגרות החוב של החברה נסחרות בתשואה גבוהה, ושוק ההון מתחיל להטיל ספקות לגבי יכולת ההחזר שלה. כמובן שסיטואציה זו אינה אידאלית לחברה השואפת לגייס חוב חדש.

כולם מתמקדים בסופטבנק ואדם נוימן, אבל אני רוצה להתייחס בקצרה לנגזרת השנייה של בועת חברות החלום. אני מגדיר את הנגזרת השנייה של הבועה ככל הגופים שנהנים ממנה, אך הם לא הדמויות המרכזיות.

להלן מספר דוגמאות:

1. עובדים - השכר עבור העובדים בהיי-טק עלה בחדות כתוצאה מתחרות רבה על עובדים. בכל תחום, ישנם אנשים מאוד מאוד מוכשרים, ששווים כל אגורה, אך לא כולם טאלנטים. יש המון חברות (רובן פרטיות), שאין להן שום הצדקה לקיום, והן פועלות ללא מודל עסקי מוכח. חברות אלו מגייסות עובדים ומשלמות להם בנדיבות. תופעה זו גורמת למחסור בעובדים עבור החברות הרווחיות, שכעת צריכות לשלם יותר על מנת לגייס עובדים חדשים.

2. יועצים (עו"ד, רו"ח, חתמים ועוד) - כמובן שכל מי שעוסק בתחום זוכה ליותר עבודה. יש יותר הקמות של חברות, הסכמי מייסדים, הסכמי השקעה, סגירה של חברות, הסכמי שכירות, הסכמי אופציות, גיוסי הון ועוד ועוד. ישנה תעשייה שלמה שמייחלת שהחלום לא יגמר לעולם.

3. נדל"ן - כאשר העובדים מקבלים שכר גבוה מאוד, הבוסים מקבלים יותר והמייסדים עושים אקזיטים של מיליונים, אז קונים נדל"ן יקר וקרוב לעבודה. תכנסו לבדוק מה קרה למחירי הבתים באזורי היי-טק בארה"ב - מטורף.

אני יכול להמשיך לכתוב על עיריות שנהנות מארנונה מחברות ענק, פוליטיקאים שמציגים נתוני אבטלה נמוכים יותר ובקיצור חלק מהכלכלה (מלבד השכבות הנמוכות) שנהנה מבועת חברות החלום. זו גם הסיבה, שבכירים בתחום התחילו לפחד, כאשר ההנפקה של We נכשלה. אם אין אפשרות להעביר את החלומות לציבור הרחב, והחברות לא באמת מרוויחות דולר אחד, אז אין הצדקה לממן אותן בשלב הצמיחה.

עוד מוקדם לדעת האם We היא אכן הסנונית הראשונה לניפוץ בועת חברות החלום. מה שבטוח שאם תופעה זו אכן תזלוג לחברות חלום אחרות - אנו צפויים לראות פגיעה משמעותית בכלכלה העולמית. באופן אישי, הייתי שמח אם החברות המצליחות ביותר בעולם יהיו רווחיות עם מודל עסקי מוכח. אם המודל לא מוכח ואין רווחים, עדיף שהגופים המממנים ישמרו על החברות פרטיות, ולא יעבירו את החלומות לציבור הרחב.

בשלב מסוים, ואני עדין לא יודע מתי הוא יקרה, העולם יחזור להעריך חברות רווחיות עם תזרים מזומנים חיובי. כעת זה נראה עדיין חלום רחוק, אבל אולי עצירת ההנפקה של We, מקרבת אותנו עוד צעד לעבר עולם כלכלי נורמלי יותר.

מנגד, יהיה קשה לחזור לעולם כלכלי נורמלי, כל עוד הבנקים המרכזיים ממשיכים במדיניות המוניטרית המקלה. הבנקים המרכזיים יוצרים את הקרקע לעלייתן של חברות החלום, להונאות פיננסיות ולבועות במספר רב של חלקים בכלכלה. עד שלא יהיה שינוי במדיניות המוניטרית או קריסה כלכלית - יהיה קשה מאוד לחזור לעולם כלכלי נורמלי לחלוטין.

מה שבטוח, כבר מתכננים את ההנפקה של החלום הבא....

בהצלחה בהשקעות,

עמית שמיר